שנהב ואח' נ' LTD FRANCE AIR(אייר פרנס בע"מ) - פסקדין

פסק דין

התובעים שבפני רכשו מן הנתבעת כרטיסי טיסה, מישראל לפריז ומפריז לאוסקה - יפן, וחזרה. לטענת התובעים הטיסה מישראל יצאה באיחור של כשעה וכתוצאה מכך נחתה באיחור בפריז. עקב כך, איחרו התובעים את טיסת ההמשך לאוסקה, ומכאן התביעה.

לטענת התובעים עקב האיחור ביציאה מישראל, פנו לדיילת אשר פעלה בטיסה מישראל לפריז וזו מסרה להם כי לא תהיה בעיה בטיסת ההמשך וכי עליהם להגיע לשער המופיע בכרטיס. בפועל הסתבר לתובעים כי טיסת ההמשך מפריז המריאה משער אחר ואף הוקדמה ב- 10 דקות; לפיכך, אחרו את הטיסה ונאלצו לשהות לילה במלון הסמוך לשדה התעופה בפריז.

עוד נטען כי בשל האיחור, נאלצו התובעים לבטל את המלון שהוזמן באוסקה פחות מ – 24 שעות מתאריך היעד, ובשל עיתוי ההודעה, שילמו את מלוא המחיר ללילה. התובעים טענו כי למחרת היום, המתינה הנתבעת לנוסע שאיחר להגיע לטיסה במשך למעלה משעה בניגוד להתנהלותה בכל הקשור אליהם.

עקב הנחיתה באוסקה באיחור של יממה, נאלצו התובעים לנסוע ברכבות ובמוניות משדה התעופה, שכן איש לא חיכה להם. בסיכומם של דברים, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת בעלות המלון באוסקה וכן בהוצאות טלפון, נסיעות וכן בעוגמת נפש.

הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה. לטענתה, העיכוב בטיסה מישראל נכפה עליה ונגרם משיקולי בטיחות; לטענתה ההמראה נדחתה בשל היעדר אישור הרשות המוסמכת לבקרה ופיקוח על התנועה האווירית האזרחית, וזאת בשל עומס על הפרוזדורים האוויריים.

עוד טוענת הנתבעת, כי בהתאם לנהלי נמל התעופה בפריז, נדרש זמן קישור מינימאלי של 45 דקות משעת הנחיתה עד לעליה לטיסת ההמשך, והואיל והתובעים הגיעו לפריז בפרק זמן קצר מהאמור, ממילא לא ניתן היה לעלותם לטיסת ההמשך.

הנתבעת הכחישה את טענות התובעים כי טיסת ההמשך המריאה 10 דקות לפני המועד המתוכנן והציגה אישור כי הטיסה המריאה באיחור של 3 דקות, קרי בשעה 13:48. הנתבעת טענה עוד כי לפנים משורת הדין ולמרות שלא היתה מחויבת לעשות כן, הסדירה לתובעים מקומות בטיסת ההמשך הבאה, ללא חיוב בגין השינוי, וכן הסדירה שהיית התובעים בבית מלון על חשבונה, עד למועד המראת טיסת ההמשך (התובעים לא טרחו לציין עובדות אלה בכתב התביעה מטעמם).

הנתבעת טענה עוד כי היה על התובעים לבדוק בנמל התעופה בפריז את שער העלייה במטוס; כי תנאי ההובלה הכלליים הנקובים בכרטיס הטיסה מהווים למעשה חוזה התקשרות בין הצדדים; וכי לפי תנאים אלה המועדים הנקובים בלוחות הזמנים אינם מהווים חלק מהחיובים לפי חוזה ההולכה ולפיכך אין הנתבעת חבה בחבות כלשהי. הנתבעת אף הפנתה לאמנת ורשה, לפרוטוקול האג משנת 1955 וכן לחוק התובלה האווירית, התש"ם – 1980 ולשיטתה אף לפי דינים אלה היא פטורה מאחריות.

עוד טענה הנתבעת כי נזקי התובעים מופרזים ומכל מקום אין לפצות את התובעים בגין עלות לילה במלון באוסקה שכן הנתבעת נשאה בעלות בית מלון בפריז על חשבונה, ולפיכך לא נגרם לתובעים חסרון כיס שהרי ממילא בעת ששהו בחו"ל היה עליהם לשאת בעלות לינה, הן בפריז והן באוסקה.

בדיון שהתקיים העיד התובע 1 וכן סוכן הנסיעות מטעם התובעים; מטעם הנתבעים העידה נציגת החברה. התובעים טענו כי הסיבה העיקרית בבסיס התביעה נעוצה ב - "אובר בוקינג" שביצעה הנתבעת; עוד טענו כי היה עמם זוג נוסף אשר טס במחלקת עסקים, ולמרות טענות הנתבעת, זוג זה כן עלה לטיסת ההמשך. התובעים לא ידעו להצביע על פרטי אותו זוג וטענו כי אינפורמציה זו התקבלה מנציגת הנתבעת. עוד טענו, כי אין בידיהם אישורים לגבי ההוצאות והסכומים שנתבעו, לבד מעלות המלון באוסקה וכי לגבי ההוצאות הנוספות שנתבעו, הדבר נבע מהצורך בהתקשרות עם סוכן התובעים לצורך טיפול בבעיה שנוצרה.

נציגת הנתבעת טענה כי שערי היציאה משתנים באופן תדיר, ועל התובעים היה לבדוק עם נחיתתם בפריז את שער היציאה המעודכן של טיסת ההמשך; עוד טענה כי המטוס לא המריא 10 דקות לפני המועד אלא ב – 3 דקות איחור ותמכה טענה זו במסמכים. באשר לטענת "אובר בוקינג" הפנתה למסמך לפיו תכולת טיסה הינה 240 נוסעים, בעוד שבפועל טסו רק 109 נוסעים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפני, החלטתי לדחות את התביעה.

טענת הנתבעת לעיכוב שנכפה עליה ביציאה מישראל לא נסתרה. אף טענת הנתבעת לזמן קישור מינימאלי הנדרש מרגע הנחיתה ועד לביצוע טיסת ההמשך, לא נסתרה. משכך, נשמט הבסיס תחת טענות התובעים, באשר הנתבעת לא התרשלה ואיחור טיסת ההמשך לא נגרם בשל מעשיה ו/או מחדליה.

טענות הנתבעים בדבר מידע כלשהו שקיבלו מדיילת עלומה אף הן לא נתמכו בדבר וממילא אין בטענות אלה כדי לסתור את העובדה כי האיחור, ובעקבותיו הנזקים שנטענו, אינם באחריותה של הנתבעת.

בנסיבות אלה וכפי שטענה הנתבעת בכתב הגנה (סעיף 10) יש לפטור את הנתבעת אף בשל פטור בשל סיכול החוזה, כשמשמעו בסעיף סעיף 18 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970:

"היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים."

דחיית התביעה מתבקשת אף בשל העובדה כי לא הוכחו יתר טענות התובעים. להיפך, טענותיהם בדבר "אובר בוקינג" נסתרו מניה וביה על ידי מסמכים שהציגה הנתבעת; אף טענותיהם בדבר המראה מוקדמת של הטיסה מפריז נסתרו גם כן כאמור, שכן זו הוכח כי המריאה באיחור.

בנוסף, אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה, משמימנה את שהות התובעים במלון בפריז חלף המלון באוסקה, הרי שלא נגרם לתובעים חסרון כיס. ממילא היה על התובעים לשלם את אותו לילה במלון באוסקה, גם אם הטיסה לאוסקה הייתה נוחתת במועד (סעיף 11 לכתב ההגנה).

יתר נזקי התובעים לא הוכחו בראיות וממילא לא מצאתי בסיס לחיוב הנתבעת בסכומים אלה.